ארגון שואף למבנה ארגוני חזק ויציב לאורך זמן המעניק תחושת ביטחון לנמצאים בו.
רוב בני האדם שואפים ליציבות, ויציבות פירושה מבנים קבועים וצפויים לאורך זמן.
אך מה קורה כאשר מבנה ארגוני שהיה טוב לזמן מסוים כבר אינו תומך באדם, בצוות או בארגון? איך יודעים שישנה בעיה במבנה הארגוני? ואם הוא לא מתאים, מה כן מתאים? ואיך יימצא המבנה המתאים?
לרוב, כאשר יש צורך במבנה ארגוני חדש יחפש הארגון מבנה שעבד קודם, במקום אחר, כי מה שעבד במקום אחר אמור לעבוד גם אצלינו. אך מה קורה כשהמבנה ה’מיובא’ דורש מהארגון התארגנות שאינה תואמת את מי שהוא (תרבותית, היסטורית, והתנהלותית)
תוצאה של מהלך כזה תהיה מירמור, מתחים, קושי בהתנהלות מיטיבה שבעקבותיה צורך בעוד שינוי בפרק זמן קצר יחסית. ושוב חיפוש אחר מבנה…
המציאות אינה נשמעת למבנים קיימים. היא מאתגרת אותם השכם וערב, וככל שמבנה מאותגר לא משכיל להשתנות בהתאם למציאות, כך ייווצרו בו יותר מתחים.
בין המסדרונות בארגונים שונים ניתן לשמוע לא מעט דיבור על שינוי ותהליכי שינוי, ארגון מחדש וניקוי מדפים. מצב קיים שלא יכול להימשך ומשהו צריך לקרות…
אם ארגון לא משכיל להשתנות עם המציאות לאורך זמן, הוא עשוי להגיע עד משבר כללי שהחוויה שלו היא כאוס – התפרקות.
התהליך בקונסטלציה מייצר מרחב בו המבנה יכול להתפרק לחלוטין בדרך של ‘סימולציה חיה’ עד שסדר חדש, מבנה חדש יופיעו. זהו אינו מבנה ‘מיובא’ אלא כזה שנולד מתוך תהליך אורגני המתגלה דרך תבונת הארגון והאנשים בה.
התהליך מדמה את המבנה הארגוני בעזרת ייצוגים במרחב. המבנים הנבדקים, מעולם לא היו מוחשיים יותר ועשויים לתת תחושה דיי טובה להיתכנותם ולאופן שבו הגורמים השונים בארגון יגיבו אליהם.