הפרדות וקשרים
נולדנו לתוך עולם בו לימדו אותנו שהכול מופרד ושבו מופרדות היא ערך עליון.
אני נפרד ממך ולכן נהוג לחשוב ש:
– הגוף שלי מסתיים היכן שהעור שלי וכל מה שמעבר לעור שלי הוא לא אני.
– משהו בחיי האישיים מופרד ולא קשור למשהו בחיי המקצועיים וההיפך.
– משבר בצוות מסוים לא קשור למשבר (שאינו ידוע לעובדים) באותה תקופה בהנהלה.
– תוכן המוצר אותו הארגון מיצר לא משפיע על יחסים בין אנשי הארגון.
והרי אם מישהו ינסה לומר שיש קשר, התשובה הראשונה שתעלה תהיה: “זה לגמרי במקרה” או ” כן… גם זה קורה אבל זה לא קשור… “
תפיסת ההיפרדות או “מודל היחידות” (כפי שנקרא ע”י הפילוסוף יוג’ין ג’נדלין) התעצמו מתוך עידן הנאורות שבו ה’אני הנפרד’ עבר למרכז הבמה ואפשרו תהליך התמחות שתרבות הנפרדות מאפשרת (כמו ברפואה למשל שם יש מומחה לכף היד, מומחה ברכיים… וכו’ ).
אבל… כשאנחנו באים לחפש ריפוי, משאבים, סינרגיה, טרנספורמציה, שותפות ותמיכה מיטיבה, או כל שינוי מיטיב אחר – תרבות הנפרדות תעמוד למכשול בדרכינו.
לעומת זאת, הגישה המערכתית או “מודל התהליך” ( כפי שנקרא ע”י הפילוסוף יוג’ין ג’נדלין ) מציעים פתרונות שהינם משני פרדיגמות. הם מוצאים ו’מאירים’ קשרים וסינפסות רדומות בין מרכזי פעילות ומשמעות מגוונים שהופרדו.
ע”י כך עולה באופן משמעותי כמות המשאבים, רמת היצירתיות וגילוי של פתרונות חדשים.
ומכיוון שאלו פתרונות שיהיו קשורים לנקודת מפגש בין כמה בעיות, סביר להניח שהן יהוו פתרון לכמה אתגרים בו זמנית.
בקונסטלציה שפועלת לפי הגישה המערכתית או “מודל התהליך” הכל קשור !
איך אנחנו יודעים ששני דברים קשורים אחד לשני ?
נצא מנקודת הנחה ש:
- אם לגורמים/לארועים/לאנשים יש עבר משותף כלשהו הם קשורים.
- כל גורם שחולק מרחב משותף עם גורם אחר קשור בו.
ככל שנרחיב את הפרספקטיבה ונעשה זום אאוט, כמעט תמיד נמצא מרחב משותף שבו שני אירועים, או יותר, שמקרוב ניראה שאינם קשורים, בעצם קשורים ונמצאים באותו ‘מרחב השפעתי’.
בנוסף, אם שני גורמים שבאופן ברור אינם קשורים האחד לשני עולים במרחב האסוציאטיבי, יש ביניהם קשר השפעתי, גם אם הוא לא נתמך ע”י ההיגיון או השכל הישר באופן מידי.
ולכן, כשמחפשים פתרון עם אפקט מערכתי ( במורכבות נמוכה או גבוהה) אשר על פניו נראה כי, לכאורה, אין קשר או אפילו ניגוד אינטרסים, עבודת הייצוגים של הקונסטלציה בגישה המערכתית באה לעזרתנו.
אנחנו מניחים ‘ייצוגים’ לכל הגורמים הרלוונטיים.
בתהליך קונסטלטיבי נוצר ‘זום אאוט’ ומקבלים פרספקטיבה חדשה.
מזהים קשרים חדשים ( גלויים וחבויים)
מגלים מה יוצר נתקים וחוסר סנכרון ומה נדרש כדי שתיווצר תנועה ‘מקושרת’ ומיטיבה קדימה.
‘אני בקשר משמע אני קיים’